שבת ראשונה

צועד בין מרצפות חשוקות שיניים לבין
קירות הקליפה הדקה, רהיטים מלאי
זיכרון ותמיהה חשדנית להכעיס.
רק הדהוד מקוטע של פזמון מפר
את דממתו הבזויה של הדייר החדש.

גיאוגרפיה

אני פותח את לולאות השכחה, פושט
בעדינות את חגורת האיים שכל
כך הערצתי. שט למחוזות שהכרתי
בשמות אחרים, מפרצים שאיש
לא יזהה כמוני. ההבהוב שלפני
כיבוי האורות לועג לשלום הקר,
מחזיר אותנו למערבולת שיצרו
החושים הפוקדים עלינו להפליג
מול הסערה, זה בבשרה של זו.