פאנק

גם כשהפאנק ימות סופית השיר

לא ייצא לך מהראש: הוא ילווה אותך

לכל יום בעבודה, לכל בהייה עקרה

בסדרה בינונית. הוא ירדוף אותך

גם כשתצא לחופשה, ישאל מתי

אתה שורף הכל, למה זה נמשך.

ואתה תרצה לענות לשיר, אבל

לא תשמע את עצמך מדבר

בין הגיטרות לתופים. אז פשוט תשיר

ביחד איתו, ותתכוון לכל מילה.

המורה

“אל תעייף את אבא", הורה לי המורה

אחרי עוד אסיפת הורים מאכזבת

"הוא עובד קשה". "אבא לא מזיע",

עניתי בחיוך כועס, "וגם אתה לא".

"אתה יודע מה זאת עבודה?",

בחן אותי המורה.

"אני יודע מה זאת זיעה",

השבתי ויצאתי לדרכי.

לעתים קרובות אני נזכר במורה

כשהאורות במשרד כבים. הוא כבר

הפסיק ללמד, רק מטפל כל היום

בעגבניות בחצר, כפוף ונחוש

אל מול גווני האדום והירוק.

אני רוצה לעבוד כמו שהוא לימד

אני רוצה לאהוב כמו שהוא מזיע.

שני ספרדים יושבים לידי בטיסה

מניו יורק לנתב"ג: גבר ואישה

שמחי מבטא. הם יצעדו בכנרת

בעקבות חזוס או שהם לא דתיים

ויתרחצו באילת. הם יכולים להיות

כל דבר, כל עוד הם ספרדים.

הדיילת מביאה להם קולה, אני מסתפק

במעט מים ובמבט לעבר התכשיטים

שעושים את המסע הארוך, היפה

לארץ הקודש. או לארץ החול.

כשאת קוראת לי אפס אני מתרחב

ומקיף את חוסר הביטחון שרחרחתי

דרך המקלדת שלך. פולש מהבית

אל הרחוב, אל העיר, אל הדירה

הקטנה והנקייה שבה את גרה. אני

נכנס לחדרים, בוהה בך מתקלחת,

מתאפק לא לחייך. נוכחות לא-מורגשת

שיכולה, במעמדה, לעשות כל דבר.

מטרת זן לשנה הבאה:

לישון כשאני ישן 
להיות ער כשאני ער

אם תחפשי בכל הצמתים

מתחת לפנס או בחושך

ברמזור השקט ובפקק

בגלגל, במנוע, ברגל

תמצאי אותי שם, שם ושם

מחכה לשנייה שתבואי

ותגעי בי רק פעם אחת.

אני רוצה תמיד חצי-להעיר אותך. זה כל כך יותר כיף מלהתעורר באמת