שלחתי חבילה לחייל

מתנה מארץ רחוקה

לא שקט ולא אהבה

רק כזו שתספיק בינתיים

כדי להתחיל את היום

כדי להרים את הראש

כדי שהאש תחלוף רחוק

תשרוף לב של מישהו אחר

הייתי חומר נפץ של סופי שבוע

מרכיב את הניצרה בחריקת שיניים

ממהר לדלפקי הבידוק בנמל הבית

מסיר מעצמי כל חותמת ומנגינה

בהפסקות הצהריים הקפדתי לנוח

כדי לראות את עצמי חולף ומחווה

תנועה מגונה לעבר צלחת הפלסטיק

ליטוף לשיער שרצה לדעת יותר

שמש מאוננת מעל מעליות זכוכית

בספרים קראו לזה חיים כפולים

אני קראתי לזה הסגת גבול.

אני משוכנע שהיינו יכולים להיות הכי יפים בעולם. אילו היינו מתרכזים מספיק. ואילו האזעקה היתה מתחילה ביום אחר, במקום אחר... אז היינו מערסלים זה את נפשו של זה. אולי אנחנו עדיין יכולים, אולי לא עד כדי כך התאחרנו.