מתמטיקה

הורי נהנים עדיין לספר שבילדותי
הוגדרתי כגאון מתמטי. חישבתי
בדיוק מופתי את מסלוליהם של חפצים
כבדים ממני, לעתים עשרות מונים.
הכל חלף כשלמדתי, בעל כורחי, על
הטרגדיה המשמחת של הזמני. מאז איש
לא כינה אותי גאון. אבל אני ממשיך
לטלטל את עגלת הבובות הקטנה,
סופר קדימה-אחורה, וחוזר חלילה.

כעבור חודשיים

מי שיאזין היטב בינינו
יגלה פואמה על
היד המהוססת,
מתעקלת לחיבוק
דק עד כדי שבירוּת.

אם תרשי לי, אגיש
אותה גלויה מהסוף
להתחלה: שתדעי איך
רציתי להיות האותיות
הקטנות בשמך.

באוויר, ברצפה

שריקת הפתיחה נשמעה היטב
גם בדירות השכנים: אף הם
מנסים לצבור בתוכם את
האדים העולים מהקומקום,
נאבקים על הזכות להימנע
ממאמצים נוספים. ריאותינו
יתלהטו, זו כנגד זו.

דמיון מודרך

הפנסים כבר שם אבל
אנחנו מגששים בעיניים
עצומות-למחצה, חולמים על
חלומות אחרים. אבי מציע
את חולות הכפר, שכני איבד
את הר ילדותו. את הגשם
הראשון. את המלך האחרון.
את הזווית המדויקת לשכב.

תשע"א

כל המסמרים שתקעתי בארון
המשותף איבדו ממשקלם עד
שהפכו לעננים ברוח. סלחְת לי
בהתרגשות של דפים
נקיים במחברת, מחביאה
מפניךְ את היכרותי עם
משבצות הספירה לאחור.

פקיד המכס

מדי לילה יושב פקיד המכס
בקצה חלומותיי, וממולל
את שפמו הארוך.

מתוך פיזור דעת
הוא חותם על שורת
ארצות רחוקות -
ממתין, כגולה, לבואן.

מעולם לא ראיתיו
מפליג בַּספינה,
ואת מקומה לא גיליתי.



שנה טובה שתהיה.

החצאית הקצרה

החצאית הקצרה שלך מצליחה להסתיר
רק בקושי את הצלקות שמכסות לך
את הברכיים, מאז שזחלת
לעברי באמצע הלילה לאורך
מגרש שלם. כשהגעת, מצאת מיד
את מה שחיפשת, והנפת את הרגליים
הארוכות שלך, כמו כדורגלן
שמבצע מספרת חד-פעמית.