שוב סובל משיבושים בְּרכבות
שהן רק שלי. קרון אחד ממהר,
האחר מסרב לבוא. בסוף המסע
מחכה קופאי אדיש, מביט בבוז
על הכרטיס שהתקמט במעיל,
סוגר בפניי את דלתות הזכוכית.
חייבות להיות כאן דרכים עוקפות.
צלול היה היום השלישי באוהל. התמתחת
כמי שמוכנה לכל, רגל אחת בדירה הקטנה,
השנייה כבר עמוק בבוץ. צעדנו במסלולים
שקצותיהם בלתי תפורים, מחפשים יציבות
ומועדים הדדית. מפלצות עשויות שיניים
התחבאו מאחורי שיחים חורשי רע, אך אנו
ידענו לחבר מילות הרגעה. עכשיו אמהר
לספר לך הכל לפני השינה, לפני הצעקה
המבוהלת ששורפת אותך מדי לילה,
שוקד נואשות על שיר הערש שאת
צליליו רק שנינו יכולים להכיר.