גבריאל

אריה ענק התיישב לי
במערכת הסטריאו. לך
תשלוף אותו עכשיו ממגש
הדיסקים, שיניו חותכות
את סיבובם המרגיע. איזה
פחד להאזין לאריה שכזה,
ממיר את צלילי הגיטרה
לאימת הלב. שבלול
האוזניים הכנוע מתחנן
שיפסיק, אך הוא אריה,
וזה רק השיר הראשון.

דרמה קווין

אני אוהב אותך כי את משלמת
ביד רחבה את שכר הטעויות
החמורות ביותר. אני מרשה
לעצמי לנדנד את רכבות
השדים, יודע שהן יבלמו
תמיד בידיים שלך.

כפי שנפוליאון אמר, החורים
אינם מתהווים לבד. כלוחם
עליך לכוון למטרות ברורות
כדי לברוא ריק חדש בתוך
הריק הקיים. הרתע יציין
את ההתנגדות לקיומך.

פינוי

הבטיחו לו שהבניין יעמוד 
ללא הפרעה בצומת הרחובות
שנקבע מראש. אבל איך
הנאומים עוזרים לו עכשיו,
כשהים משתק את המדרכה
שמתחת לרגליים. הדמעות
מתערבבות במים אדישים,
הצהלות מסביב נשמעות
כצווחתם של מטוסי קרב,
תנועת הרחובות מהדהדת
אשליות שאיבדו את כוחן.

סביב השולחן

זה מתחיל מהעין הרוטטת. הקול
מתגבר מעט, ברור לך שאסון
גדול ממתין בדריכות. אבל אז
סוגרים הכל בתיבה ושולחים
לשיחות של אחד-על-אחד.

תנומה

הקירות עייפים היום. החור בשולחן
גדל מדי שעה, המים אינם משקים
את כוסות הזכוכית. קום ממושבך
זועק הראש, אך אין ולו גיד אחד
שמוכן להקשיב. החלון לא שוכח
את האשליות שנצרבו בזגוגית.

12:30

המיטה איתך תמיד חולמת
על שעתיים נוספות, שבהן
בעלי מקצוע ואוטובוסים
נדחקים מעבר לחלון.