משהו קורה בסדק הזה.
אבל אתה לא יודע מה
ואיך מחזיקים אותו ביד
ולאן הוא מתקדם.
משהו קורה בסדק הזה.
ואין לך מושג כיצד
מפיקים ממנו תועלת
או אפילו מחשבה.
משהו קורה בסדק הזה.
הוא נפער בסבלנות,
הכל יכול לצאת משם:
מנחשים ארסיים ועד
האיש שבקיר. משהו
קורה בסדק שבין
המוח לדף, שבין
הלוח לגיר, שבין
הרחוב למחשבה.
משהו קורה בסדק הזה.
פעם קראנו לזה התחלה.

הכנסנו את העוגה לתבנית
וכיסינו את הפה. רק שלא
יברח לנו החוֹם, שלא ניזכר
בבשר הנוצץ שיכולנו לגדל.

פוביה

את רוב הדברים אודותיך ניתן לגלות
במבט חטוף, לא בעיניים אלא בזרת
המתארכת לעברי, ממפה בצחקוק
את הנתיב שבו לא אוכל לברוח.

בן דודי יצא לרוץ ולא חזר

כשירדה החשכה זעקנו

בשמו בכל היישוב, ההד

חזר מהעצים כמו הקיר

שבנינו מהפחדים כולם.

השכרה

האדם גר בתוך מגבלותיו: דירה משותפת,
חצר צנועה ומוזנחת. חיות שחורות קטנות
מתנועעות בין השיחים, מדי פעם מביטות
מהחלון באיום משועשע. מתלה הכביסה
חוסם את הפתח, וצלצולי הטלפון נענים
תמיד בסמול-טוק המקובל. אשרי האיש
המגלה רמזים מתחת לבלטות שבורות.

הגשם יירד אלפי שנים. האנשים ייצאו
במחולות, או יבכו, או יביטו מופתעים
מחלון ביתם. התבואה תיאסף, תירקב,
או תשיר. על הגשם שהיה ושיהיה
והאנשים שהיו ושלא יהיו עוד.

השטן פוגש אותך שוב באמצע הרחוב,
הוא מביא לך קצת אוכל מקופסה.
הוא אומר שגדלת יפה, אפילו
שהוא ראה אותך רק לפני שנה.
ובתחתית הקופסה מתחבא משהו נוצץ
הוא דומה לחלום ישן שהיה לך פעם
זה דומה אבל לא בדיוק, אתה אומר לשטן
אין בדיוק בעולם, הוא עונה בחיוך.
אתה בולע את זה ומרגיש שהכל ייתכן שוב
ויודע שזה לא ייתכן, לא לא באמת,
מה עשית לי אתה שואל את השטן
מה עשית לעצמך הוא עונה ומצטער.