בין צלילי חשמל כוזבים מתערפלים בעוד לילה
שבו חיפשתי אותך אחרי אלף נסיעות חסרות
מטרה אלפיים הפלגות ללא קברניט שלושת אלפים
ילדים מנחשים בלי יותר מדי תקווה. בסוף עוצרים
בתחנת הדלק כולך נטענת, גופנו הוא אוקטן
נשפך מלב נטול עופרת. ואין לי אלא להלין על
כל כוכב שהבטיח אף יותר בהבהוב נאיבי,
מבלי לפענח שכבר התחלפה השעה גם היום
לא נשאר, צימאון לנגיף מסתורי לא מוסבר,
עייפות של הנפש יודעת כיצד לכבות בבדידות
רגשות מצטלבים, לעצום זוג עיניים בורקות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה