אני פותח את לולאות השכחה, פושט
בעדינות את חגורת האיים שכל
כך הערצתי. שט למחוזות שהכרתי
בשמות אחרים, מפרצים שאיש
לא יזהה כמוני. ההבהוב שלפני
כיבוי האורות לועג לשלום הקר,
מחזיר אותנו למערבולת שיצרו
החושים הפוקדים עלינו להפליג
מול הסערה, זה בבשרה של זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה