ביום שבו בשאר אסד מת הייתי עסוק בלקפל כביסה. מיהרתי לפתוח את הטלוויזיה ואת אתרי החדשות, בוהה בפרשנים חמורי הסבר לענייני ערבים. כן, הם אישרו, אסד נהרג בקרבות בארצו, ומעטים מבני עמו יצטערו על כך. אבל סוריה ביום שאחרי עלולה למצוא את עצמה תחת שלטון גרוע אף יותר. זו היתה הרוח האחידה בערוצים כולם, ואני נזכרתי ביום שבו הבנתי שאת מחזיקה בפרשנות דומה לגבי המציאות. לא אמרת שום דבר מיוחד, אבל החיוך העגום שלך בסוף עוד ערב מלא שתיקות הבהיר לי את האמת: את איתי בעיקר כי את פוחדת לא להיות איתי. מאז, בכל פעם שהשמעת את צירוף המילים "אהוב שלי", שמעתי בלבי את הצירוף המגוחך "דיקטטור נאור שלי". הייתי צריך לצאת אז למרד, למלחמה של אזרח אחד. אבל היתה לי כביסה לקפל, ועוד רשימת מטלות ארוכה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה