כנער הייתי נוהג לעשן מול בנייני המשרדים
הגבוהים ביותר במערב רמת גן, חולם על
תרשימי זרימה שמובילים לחיוכי תמונות
האילוסטרציה. אורות צבעוניים הבעירו
מגדלי זכוכית נקיים כמו אייפון חדש,
מאירים את הצד הרגיש שהקפיטליזם
חשף והסתיר לסירוגין. הארצות הסמויות
שבין תשע לחמש האירו את פניהן לנער
שהייתי, רגע לפני שנכנסתי בשעריהן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה