כשאת קוראת לי אפס אני מתרחב
ומקיף את חוסר הביטחון שרחרחתי
דרך המקלדת שלך. פולש מהבית
אל הרחוב, אל העיר, אל הדירה
הקטנה והנקייה שבה את גרה. אני
נכנס לחדרים, בוהה בך מתקלחת,
מתאפק לא לחייך. נוכחות לא-מורגשת
שיכולה, במעמדה, לעשות כל דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה