ניסיתי לתפוס את המוות בשולי הכנפיים:
קראתי על הנפטר, האזנתי לקולות כולם,
לא עצמתי עיניים לרגע. הכנתי חיסון
עשוי אינפורמציה, חיידק שניסה נואשות
לרכך את צער הגוף באמצעות מילים,
להשמיע כל רעש שישכך את השקט
הפוצע ביותר שאי פעם הכרתי.
אם לא להשיב, רציתי לפחות להרגיש אותך,
לדעת למי בדיוק אתגעגע. אין שום דרך
שבה אפשר לכתוב את המחסור הזה,
והדרך הזאת היא כל מה שנשאר.
לאורי שלף, 29.3.15
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה