"הוא בא לכאן רק כדי לקלל", אני אומר
לך ברוגע, בין קריאת עידוד נואשת
לזעם כלפי השופטים. "אין לזה שום קשר
למשחק, הוא פשוט אוהב לקלל". גם אני
אוהב לקלל, אבל תמיד מחפש תירוץ -
לא נרגן מספיק כדי למרר תמידית. אנחנו,
שזה הפועל, מפסידים כרגיל. המקלל עובר
מסרטן אישי למוות במשפחה. אני צריך
לספר כמה אני אוהב אותך, ובמקום זה
יוצאות לי רק קללות איומות משלי.
יוצאות לי רק קללות איומות משלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה