אני מתגעגע לתקופה קצרה מדי
שבה נוצרה אפשרות לא אפשרית
להיכנס לתבנית שלא התאמתי לה:
חניך פנימיה שאוהב טיולים ומעשן
ומזדיין כל היום, עם כתפיים רחבות
ומשהו שכובש אותך, שלא מתכווץ,
שאפילו הצבא לא ישבור, או שסתם
יתחבא מהצבא וימשיך ללכת בשדות.
לאן הוא מגיע בסוף, בחור כזה?
אחרי כל ההליכות האלה
איפה הוא יושב בגיל שלושים
איפה הוא שוכב בגיל ארבעים
אולי הוא בכלל מת צעיר
אולי הוא אני של עכשיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה