כתב

הכתב שלי מביך, אני יודע:

אוסף חרקים נדירים וכעורים על דף,

כל אחד שונה ממשנהו. לא קריא,

לא מובן, לא צפוי. אבל כשאני מקליד

משהו מאבד צורה, ומקצות האצבעות

יוצא כאב עמום. הייתי פחות צפוי פעם,

וזה בדיוק מה שחסר לי עכשיו.