לאב הוטל

מיד כשהגענו לים ראינו
זוג מזדיין. זה היה כמו
לבקר בלאב הוטל בטוקיו,
כולם מצפים שתזדיין
ואפילו לא טורחים לקרוץ.
אנחנו רק ישבנו וניסינו
לדבר על החיים, אבל
במקום זה רק שרנו שירים
וחיכינו לחזור הביתה. הגלים
הגבוהים תקפו פתאום והטלפון
שלי נהרס. אני כמעט אף פעם
לא רוצה להשתולל וכמעט תמיד
פוחד שיום אחד לא אוכל
להשתולל יותר. כולם מצפים
ממני לשחרר, אבל הכוונות הטובות
מובילות אותי רק לשכב בים
ולקוות שתביני.