שדה

"אז מתי אתה כותב?", היא שאלה
בשדה שלמדנו לעטוף בסקרנות נבונה
ומהורהרת. "אף פעם", עניתי אחרי דקה
שבה לא רחרחתי אף פרח, רק צעדתי
בנעליים מבהיקות מבוץ. "אני מרגיש
שאף פעם. שהבקתה תמיד מזמנת
אתגרים חדשים". "זה לא אתה",
היא צחקה. "אתה לא הולך בשדות.
הבקתה היא דירה מרווחת שבה
אתה סובל מכאבי גדילה. ואתה
אף פעם לא שותק בשעת הצורך,
במיוחד כשזה חשוב. כך שאתה
יכול לשקר לדף המתמלא
ככל שתחפוץ, איתי תידרש
להזיע את כל נשמתך".