פול קליי

בבית של סבתא יש ספרים על אמנים שהיא אוהבת,
כמו מונדריאן ופול קליי. אותי היא תמיד שואלת
"כמה כסף יוצא לך מזה?". ואני אפילו לא אמן,
רק כותב קצת בעיתון, אבל היא כבר מבטיחה לדבר
בדחיפות עם הבוסים שלי: "אתה צריך לקבל העלאה",
היא רוטנת. "זה לא בסדר ככה". כבר אין לי כוח
לצעוק עליה להפסיק, ולה אין כוח לקום מהכסא
ולתת לי חיבוק פרידה. אני מעניק לה יד ומקל,
מוליך אותה במסדרון, מבטי מתעכב על ציורים
שהיא כבר לא יכולה לשחזר. "זוכר כשהיית בן חמש,
איך היינו צובעים יחד?", היא שואלת אותי. היא יודעת
שאני זוכר. אנחנו עדיין מחפשים את הציורים ההם.

כל היום ישבתי בבית
וחיכיתי לדור שיבוא
ודור נשאר באותו מקום
לובש חולצה שדהתה מזמן
עם כתם של משחת שיניים
ומתחתיה כרס קטנה ועייפה
ושניצל תירס מחומם במיקרו
ובקבוק תבערה בתוך הלב.

פרופורציות

אני לא יודע אם עם ישראל חי ומה הפתרון
למצב בשטח. אבל אתמול נסעתי באוטובוס
מחולון לראשון לציון, ושמעתי ילדה אחת
לוחשת לחברתה בקול: "זוכרת שסיפרתי
לך על אביחי? כשחזרנו מהטיול השנתי
הוא ישב לידי כל הזמן. בהתחלה הוא
נרדם עלי, ואז אני נרדמתי עליו.
וכשהתעוררנו, כל הכיתה צחקה".

יציבה לקויה

אני מביט בגב שלי בראי
וסופר את הפצעים הקטנים
ואת השערות שכבר מאיימות
להתאחז בו בגיל העמידה.
הגב הזה עלול להישבר
בכל יום, ואני יודע היטב
שגב שבור סודק את בעליו.
ובכל זאת, כרגע אלה רק כאבים
הנראים בני חלוף. אני ממשיך
כאילו שום דבר לא יגרום לי
יום אחד, לפני שאלך לעבודה,
לזחול אל הכיור ולקרוס תחתיי.

סופ"ש

שוב אתה בבית. פריחת הכלניות עבורך
היא אייטם חדשותי בלבד, שאתה קורא
בסמארטפון אגב נמנום באחת בצהריים.
מבחינתך הכותרת הראשית היא שאמש
המסעדה שישבתם בה הפכה לפתע
צבעונית כל כך. צחקתם כמו הילדים
שמעולם לא הייתם, מקווים שאיש לא
מבחין בווילון הדקיק שמפריד אתכם
מהאוכלים והשותים. שאיש לא יודע
שאתם כל כך רוצים ופוחדים לגלות
שהוא עשוי קרעים-קרעים של חלום.

דיון

אולי עדיף לא לדבר עוד על נשים וגברים
ועבודה ופוליטיקה. אולי עלינו לעבור
לעקרוני: אילו בעיות מתמטיות נותרו?
מי אמר למי, ולמה? התוכלו למנות דוגמאות
לאהבת חינם בתורה? נחיה כראשים ולבבות
מעל גופים שעלו יפה פחות.

אבן גבירול

אני בוהה כבר שנתיים באותה פינה
ליד החלון, שמתחתיה כיסא עץ פשוט
לאורחים. מדמיין איך אני מצטלם שם
כמשקיף לעבר האופק הקרוב
שמבטיח מעט חוץ מאוכל בינוני
ופקקי תנועה. עוד מעט אתחיל
את היום, אני נשבע לעצמי,
אבל בינתיים אני מול הפינה
והיא מולי.