יום שני, 2 ביולי 2012

שוטרים


כשעצרו אותך בהפגנה שתקתי. השוטרים נשאו את גופך במהירות, וידעתי שאם אצעק - אצטרף אליך בניידת. וזה הדבר האחרון שרציתי באותו רגע: אחרי שלוש שנים ביחד, לא היינו צריכים אפילו לריב כדי לדעת שהגיע הזמן. אין ברירה אלא לנתק את החבל הקושר אותנו זה לזו, ואיש מאיתנו לא יעז לחתוך אותו. אז חשבתי שאולי השוטרים יפתרו את הבעיה, וייקחו אותך לתא מעצר רחוק, מבודד, סודי. קיוויתי שלא תסבלי שם, שתשחקי שש בש ותראי טלוויזיה, אבל שלא יתנו לך להתקשר לאף אחד - אפילו לא אלי. למחרת שחררו אותך בערבות, וכשהגעת לדירה רציתי לרוץ ברחוב כשידי קשורות באזיקים.

אין תגובות: