השארתי בארנק החדש את התמונה שהגיעה איתו, ילד בלונדיני עם עיניים מחייכות. אני נהנה להביט בו מדי פעם, לתהות מה הוא חשב כשצולמה התמונה הזאת, איך זה להיות ילד גנרי. אולי גם הוריו הצטלמו בילדותם לארנקים, מנצלים עד תום את הגנטיקה. אני מניח שהם גבוהים וחסונים, ואני לעומתם נמוך וקירח, בלי אף תמונה אחרת להציג לצד השטרות והמטבעות. בהתאם, אין גם מי שישאל אותי על הילד בארנק. טוב, פעם הקופאית בסופר ראתה את התמונה כשניגשתי לשלם, ואני חושב שהיא הביטה בי ברחמים. אבל אולי היא חשבה שהוא באמת הבן שלי, והצטערה שאני צריך להיות רחוק מילד מוצלח כל כך, גם אם זה רק לכמה דקות.
תגובה 1:
סיום נהדר.
הוסף רשומת תגובה