כמעט כל זוגות המכנסיים שלי
נופלים ממני קצת, גם כשהם
כביכול במידה הנכונה. אני
מעמיד פנים שזאת גזרה נמוכה,
ושצריך להתרגל. אם המצב
באמת חמור, אני קורא לאמא
כמו ילד בחוף הים. "עוד לא
ראיתי דבר כמוך", היא מעירה,
רכונה על החוטים, "אתה רק הופך
לרזה יותר בכל שנה. הסוף יהיה
שתיעלם לגמרי". לפני השינה
אני מחליף לבוקסר, סוגר את
החלונות ונזכר בימים שבהם
היה לי מספיק גוף כדי
שאזהרות כאלה יגרמו
לכולו לרעוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה