מול החוף, שתי ילדות רצות לכיוון
הספסל שעליו אני יושב. הן עירומות,
ואני מסיט את המבט כדי שהגברת,
שיושבת לידי, לא תחשוד שאולי.
"אל תרוצו לכביש!", אני שומע
אותה צועקת. הילדות נבהלות
ומתחילות לבכות, אז היא
פונה אליהן בעדינות,
כחוקרת עתירת ניסיון.
"אמא שלכן פה?
היא הלכה לשחות?
נשארתן לבד?"
האם דווקא חוזרת כעבור
פחות מדקה. היא שקטה מאוד,
ואומרת לילדות כמה מילים
בשפה זרה. הן מפסיקות לבכות,
ושלושתן הולכות משם,
אני לא יודע לאן.
הגברת שלידי רוצה לומר
דבר מה, אבל כשהיא
פותחת את הפה -
היא רק משתעלת, שוב ושוב.
אני חוזר לספר שלי.
השמש ממשיכה לשקוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה