יום שישי, 13 באוגוסט 2010

מרחק הליכה


יושב בחדר בבוקסר ומנסה
להירגע. המזגן דולק ואני
חושב על דלקת ריאות, וגם
עליך. נתת לי לחכות שעה
בערב, מחליף ספסלים ומתקשר
מתוך הרגל. בסוף נשרכתי
הביתה, בועט פחית ספרייט
ומזיע את היקום. בעל כורחי
אני נזכר בפנים שלך, בשיער
הקצוץ שמקל עלי למלמל
קללות מסוימות, ומקשה
עלי להימנע מחיוך גם
בלילה כזה.

אין תגובות: