אנחנו מחלקים את היום לפיסות מדויקות של עכשיו.
מעניקים שעות לאלבום, לסרט, לארוחה בהיקף בינוני.
מזדיינים לפי לו"ז, כולל תזכורות ברגעים מכריעים.
מתעוררים חמש דקות אחרי צלצול השעון המעורר,
ואז מקטרים בקצב אחיד, עד להכנת הקפה.
מודדים את המרצפות בהתאם לדרישותינו.
מרוויחים זמן בפתיחה איטית של מעטפות.
מנתקים כשצריך, מסננים כשצריך,
זמינים תמיד, עונים אף פעם.
דואגים לוודא מראש, וגאון מי שהמציא
את כל מה שמסביבנו ברגע נתון.
אז ככה וככה וככה, ועוד יום עובר, ותודה לאל
שכבר כמעט חמישי. מקלחת של עשרים דקות,
ומה ללבוש עוד חמש. בקבוק אלכוהול ישחרר
אותנו, סיגריה בנקודת מפנה של
הרס-לכאורה, ואולי גם סמים קלים
לכנפיים מבטון. נרקוד ונסתכל מסביב.
בשבת נקום מאוחר, ונבהה בתקרה
עד שיימאס. הנה העננים באים.
הנה זה מתחיל.
(תודה לתמר לן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה