סלט

ובעצם רציתי לשאול אותך
משהו אחר לגמרי. זה היה פחות
"את מסיימת את הסלט הזה?",
יותר כמו "לאן נלך אחרי שכל
הסלטים בעולם ייגמרו, כשאיש
לא יוסיף לימון". אבל המלצרית
הגיעה לפנות את הצלחות ודרשה
הכרעה מיידית. ליוויתי אותך לפתח
ביתך, ובמקום נשיקה הסתפקתי
בחיבוק ארוך מעט מהרגיל.

וגם אם כולם יילכו לנשף
וגם אם כולם יגידו שטוב
אני אמשיך לרקוד לבד
עד שתעצרי אותי באמצע הסיבוב
עד שתלטפי לי את הראש
עד שתגידי שרק לריקוד הזה
חיכית כל הערב.
עד אז אניע את הידיים
מול הכסאות הפשוטים
הרצפה תרעד תחת רגליים יחפות
ובעוד רגע תגיע ההמראה:
שלוש, שתיים, אחת.
לא, זה עדיין לא מאוחר.

אתה דגם ישן, היא פסקה
בחיוך מתנשא. היום לא
נהוג להתקין בבני אדם
את מנוע הבעירה הפנימית.

ארגזים ריקים

ואתה אומר: לא נוח לה לנפש
בין ארבעת קירות הבית, אלך
למצוא לי דירה אחרת, אנסה
ליהנות מדרכי ולקטוף זר גדול
שאגיש כמנחה לבעל הבית
החדש. בחדריר שהיה שלך
מעקם את עינו בעל הבית הישן:
הבוז בקולו בוטח, אין הוא נזקק
לקלישאות נוסח "עוד תחזור
על ארבע". כאות פרידה הוא
מצייד אותך בארגזים ריקים
ובערימת טפסי ארנונה. בחוץ
הדייר החלופי ממתין בסבלנות,
אבל לא באמת יצאת לדרך.