יום שבת, 31 בינואר 2015

שני ספרדים יושבים לידי בטיסה
מניו יורק לנתב"ג: גבר ואישה
שמחי מבטא. הם יצעדו בכנרת
בעקבות חזוס או שהם לא דתיים
ויתרחצו באילת. הם יכולים להיות
כל דבר, כל עוד הם ספרדים.
הדיילת מביאה להם קולה, אני מסתפק
במעט מים ובמבט לעבר התכשיטים
שעושים את המסע הארוך, היפה
לארץ הקודש. או לארץ החול.

יום שישי, 30 בינואר 2015

כשאת קוראת לי אפס אני מתרחב
ומקיף את חוסר הביטחון שרחרחתי
דרך המקלדת שלך. פולש מהבית
אל הרחוב, אל העיר, אל הדירה
הקטנה והנקייה שבה את גרה. אני
נכנס לחדרים, בוהה בך מתקלחת,
מתאפק לא לחייך. נוכחות לא-מורגשת
שיכולה, במעמדה, לעשות כל דבר.

יום חמישי, 1 בינואר 2015