ביום שבו הלהקה שאתה הכי אוהב
החליטה להתפרק ישבנו בסלון
ולא דיברת על זה. מעל גיל מסוים
זה כבר לא מקובל לאהוב להקות
כמו שאוהבים אנשים. ובכל זאת
ידעתי שכואב לך. שאלתי בעדינות
אם אתה מתכוון לעקוב אחריהם
גם בקריירות הסולו, אבל אתה
רק רצית לקרוא ספר שמצאת אצלי.
הספר דיבר על פסיכולוגיה חיובית
ולא האמנתי לאף מילה שכתובה בו,
אבל אתה מלמלת "שמע, זה יפה,
באמת יפה". אחר כך הלכת לשירותים
לדקות ארוכות. אני לא יודע אם בכית,
אבל כשיצאת אמרת שכבר מאוחר
ונתת לי חיבוק. רק אחרי ששמעתי
את האוטו מתרחק במורד הרחוב
הרשיתי לעצמי לשמוע את הלהקה
מבצעת שיר ערש שנכתב בשבילך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה